לחתולים יש נטייה לאבד את התיאבון כשהם חולים. במצב זה, אין לגוף אנרגיה זמינה לביצוע הפעולות החיוניות לקיומו והם יכולים לסבול מבעיות בכבד ובשאר חלקי הגוף
כאשר החתול לא אוכל אין לגוף אנרגיה זמינה לביצוע הפעולות החיוניות לקיומו והוא מתחיל להשתמש במאגרי פחמימות שקיימים בכבד. בחתולים, מאגרים אלו קטנים ונגמרים במהירות רבה. לכן, הגוף מתחיל לפרק שומנים ול”הסיעם” מרקמת השומן שנמצאת במקומות שונים בגוף לכבד.
בכבד מתרחש עיבוד של השומנים לחומרים שמשמשים כמקור אנרגיה זמין לפעולות הקיום. אצל חתולים תהליך זה גורם להשתמנות הכבד (hepatic lipidosis) ולנזק בלתי הפיך לרקמת הכבד.
פגיעה כבדית זו מכניסה את החתול למעגל קסמים של פגיעה קשה עוד יותר בתאבון, שמחמירה את ההשתמנות.
חתול כזה, ללא טיפול אגרסיבי שתכופות כולל החדרת צינור קיבה, לא ישרוד.
חתולים שמנים, הם מלכתחילה בסיכון גבוה יותר ואצלם תהליך השתמנות הכבד בעקבות צום, הוא חזק ומהיר יותר!
הנזק לכבד נגרם רק בשל הצום, ללא קשר לסיבה הראשונית בגללה הפסיק החתול לאכול. לעיתים די במחלה קלה יחסית כדי לגרום לאבדן התיאבון. בנוסף לכך, לרוע המזל די בצום של ימים בודדים כדי להכניס את החתול ל”מעגל הקסמים” הנ”ל.
לכן, חתול שלא אוכל כלל ומסרב גם למזון טעים, חשוב להביאו למרפאה ולא לחכות מספר ימים, במיוחד אם מדובר בחתול מכובד ושמן. אנחנו נדריך אתכם לגבי שיטות האכלה שונות.
בכבד מתרחש עיבוד של השומנים לחומרים שמשמשים כמקור אנרגיה זמין לפעולות הקיום. אצל חתולים תהליך זה גורם להשתמנות הכבד (hepatic lipidosis) ולנזק בלתי הפיך לרקמת הכבד.
פגיעה כבדית זו מכניסה את החתול למעגל קסמים של פגיעה קשה עוד יותר בתאבון, שמחמירה את ההשתמנות.
חתול כזה, ללא טיפול אגרסיבי שתכופות כולל החדרת צינור קיבה, לא ישרוד.
חתולים שמנים, הם מלכתחילה בסיכון גבוה יותר ואצלם תהליך השתמנות הכבד בעקבות צום, הוא חזק ומהיר יותר!
הנזק לכבד נגרם רק בשל הצום, ללא קשר לסיבה הראשונית בגללה הפסיק החתול לאכול. לעיתים די במחלה קלה יחסית כדי לגרום לאבדן התיאבון. בנוסף לכך, לרוע המזל די בצום של ימים בודדים כדי להכניס את החתול ל”מעגל הקסמים” הנ”ל.
לכן, חתול שלא אוכל כלל ומסרב גם למזון טעים, חשוב להביאו למרפאה ולא לחכות מספר ימים, במיוחד אם מדובר בחתול מכובד ושמן. אנחנו נדריך אתכם לגבי שיטות האכלה שונות.
הסיפור של ג’ינג’ר:
ג’ינג’ר, חתול מפואר ועצום מימדים בן שלוש, הגיע למרפאתנו בתלונה על ירידה בתאבון. בבדיקה גופנית לא נמצאו ממצאים חריגים. בבדיקות דם הופיעו שינויים קלים בלבד. הבעלים התבקשו לעודד אכילה ולבוא שוב כעבור מספר ימים. ג’ינג’ר מאד לא חיבב את ניסיונות ההאכלה ולבסוף סירב להכניס לפיו מזון כלשהוא. כעבור כשבוע, בדיקות דם הראו שנגרמה פגיעה בכבד. בעליו של ג’ינג’ר נסעו איתו לבית החולים הוטרינרי בבית דגן ושם אושש החשד שהכבד הפך לשומני. ג’ינג’ר הורדם והוכנס לקיבתו צינור הזנה מיוחד. לאחר מכן, במשך חודש וחצי (!) ג’ינג’ר הוזן דרך הצינור כל מס’ שעות, עד שבהדרגה הואיל לטעום מס’ גרגרים של מזון טעים במיוחד. כיום, ג’ינג’ר חזר לעצמו והוא שב למלוך על הבית.
