שלי

רעות מספרת: "איך אפשר בלי להזכיר את שלי המתוקה? שלי חייתה איתנו 18 וחצי שנים, ומה היא לא עברה? - תאונת דרכים, תקיפה של אמסטף, גידולים שומניים, מלחמת לבנון השנייה - ובכל זאת היא היתה איתנו עד גיל מופלג. שלי הייתה כלבה מתוקה, נעימה, טובת לב ואהובה, גם אם נבחנית. יום אחד היא מצאה צב והחליטה לאמץ אותו כבנה האובד, אף על פי שהצב לא ממש שמח על האימוץ ונאלצנו לשחרר אותו לחופשי לדאבון לבה של שלי. יום אחד היא גם הביאה הביתה גור חתולים שרק נולד ולצערנו הגור לא שרד. שלי מתה בשיבה טובה וחיה חיים טובים וארוכים. אמנם היא עדיין בלבנו ובזיכרוננו אבל אנחנו בטוחים שהיא בגן עדן של כלבים, מגדלת בנחת צבים, חתולים וחיות אחרות ונובחת על כל עובר ושב.... לסיום, נגיד תודה רבה לד"ר רענן ולצוות המרפאה שטיפלו בשלי (וגם קצת בנו) באהבה רבה, באכפתיות ובכבוד רב".